חן בר

חן בר

יחידת ההתנדבות במרכז וראייטי ירושלים, משתתפת בשנה האחרונה בתכנית רחבה שמטרתה לתרום לשילוב צעירים בעלי לקויות שונות בשוק העבודה. הפעילות מתבצעת בשיתוף עמותות נוספות, ובתיאום עם ארגוני השירות הלאומי. במסגרת זו קולט המרכז ביחידותיו השונות נערים ונערות עם לקויות שונות, שסיימו לימודיהם במסגרות החינוך ומשתלבים בתעסוקה מותאמת. 

בתקופת השירות הלאומי רוכש כל אחד מהמשתתפים מיומנויות רבות של עצמאות, ניידות, שימוש בכלים טכנולוגיים וכן התארגנות במילוי תפקיד ויחסי עבודה.

התכנית נועדה ליצור תודעה חיובית בקרב מעסיקים במקומות שונים לשילובם של צעירים בעלי לקויות שונות בתעסוקה וכן להקנות להם מיומנויות תעסוקה. 

על הקשיים, הלבטים וההשתלבות בעבודה, מספרת בשיחה אתנו, חן בר {21} המועסקת, במסגרת הפרויקט, במרכז וראייטי ירושלים כבת שירות לאומי בגן ארז – גן חובה לילדים עם התפתחות תקינה.

חן היא חלק ממערך של בנות שירות לאומי עם צרכים מיוחדים, המשתלבות בגני הילדים שבמרכז. בנות השירות מקבלות ליווי מטעם עמותות השירות הלאומי, ממנהלת גני החינוך הרגיל ומרכזת המתנדבים במרכז וראייטי ירושלים, אשר לקחו על עצמן לקבל בנות שירות לאומי עם צרכים מיוחדים, ללוות אותן ולדאוג לשילובן המלא בצוות המרכז.

חן לוקחת חלק בתכנית "שעל" של עמותת "שלומית". התכנית הוקמה בעקבות רצון של לקויי ראייה ועיוורים אשר נתקלו בקושי למצוא מקומות עבודה, להשתלב במערך ההתנדבות של השירות הלאומי.  

חן גדלה בראשון לציון ואובחנה בגיל שש בניוון עצב הראיה (optic otophy), מחלה הגורמת נזק לסיבי עצב הראיה ומתבטאת בירידה בחדות הראיה, קשיים בראיית צבעים וכן ירידה בבהירות התמונה.

חן, ספרי לנו איך גילו אצלך את הלקות?

"זה התחיל בגן חובה, הגננת אז המליצה להורי ללכת לאבחון, בשל חוסר היכולת שלי לראות קווים והקושי שלי בזיהוי צבעים"

חן בר וילדה בגן ארז מרכז וראייטיבהמשך כשגדלה, הוריה של חן האמינו ביכולות שלה ובזכות הבסיסית שלה ללמוד יחד עם ילדים בני גילה ללא מוגבלות, וקיוו כי תצליח להשתלב בבית ספר רגיל. הדבר התברר כאכזבה גדולה, מחוסר היכולת של המערכת להכיל תלמידים ותלמידות בעלי לקויות שונות.

בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים שבהם למדה חן, לא נתנו מענה למוגבלות שלה. המורות המקצועיות והמחנכות התעלמו מבקשותיה לעזרה וסירבו לעשות מאמץ כדי לשלב אותה.

חן לא ניגשה למבחנים, למרות היותה בעלת רמה קוגניטיבית תקינה, זאת משום שהכתב היה קטן ולא קריא.

"לאחר בקשות רבות, בבית הספר הדפיסו לי את המבחנים והעבודות לדפי A3, אבל השאירו את הפונט באותו גודל, דבר שלא פתר את הבעיה ורק תסכל אותי יותר.

כל הזמן שיבצו אותי לוועדת קישוט, וועדת ניקיון ועבודות טכניות. הייתי יושבת במשך שעות במזכירות או בספריה ללא מעש. המורות אמרו להורי, שמבחינתם באתי לחמם את הכיסא.

הילדות זכורה לי כמשהו שלילי שהייתי רוצה למחוק מהתודעה שלי."

השינוי החל רק בכיתה י'. חן עברה לכיתה קטנה בבית ספר רגיל לילדים עם קשב וריכוז וקיבלה תכנית ההעשרה.

"קיבלתי סוף סוף יחס שונה מהמורים, המבחנים היו מותאמים ללקות שלי, קבלתי הארכות זמן וכתב גדול יותר. אז הגיעה התפנית וההצלחה הגדולה, הרגשתי פתאום שאני מסוגלת ויש לי יכולות, זה העלה לי את הביטחון העצמי. אפשר לומר שלמדתי רק בין השנים של כיתות י' עד יב'."

לאחר שסיימה את התיכון, חן התנדבה בצה"ל.

"נתנו לי עבודות משרדיות שלא התאימו ללקות שלי, ולכן לצערי נאלצתי להשתחרר אחרי חצי שנה, התחושה הייתה קשה, שוב תחושה מתסכלת של כישלון, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי".

לאחר חיפושים רבים, חן התחילה ללמוד ב'מגדל אור' – מרכז העוסק בשיקום תפקודי ותעסוקתי של אנשים עם לקויות ראייה או עיוורון.

החזון של מגדל אור הוא כי כל אדם עם עיוורון או לקות ראייה יצליח לממש את הפוטנציאל הגלום בו כאדם. לשם כך הוא מפתח שירותים חדשניים, לטובת אנשים עם עיוורון או לקויות ראייה ולאנשים המעורבים בחייהם.

"למדתי במגדל אור במשך חצי שנה מגוון מקצועות, הייתי צריכה להשלים פערים של כמעט שתיים עשרה שנה ולכן התחלתי ללמוד מרמה נמוכה ובסיסית. בנוסף, נתנו לי דגש בלימודים בפיתוח התפקוד התעסוקתי שלי כאדם לקוי ראיה, ולכן למדתי שימוש במחשב, אנגלית והבנת הנקרא.

לאחר שסיימתי את הלימודים במגדל אור, חיפשתי כיון ותעסוקה שתתאים ללקות שלי, ומקום שאוכל לתרום מהיכולות שלי והניסיון הרע שחוויתי בשילוב לא נכון.

בעמותת שלומית הציעו לי לעבוד כסייעת בגן ארז שבמרכז וראייטי ירושלים, ומשם הכל היסטוריה." 

איך היכולות שלך באות לידי ביטוי בוראייטי?

"אני מסייעת בתחום הלוגיסטי בגן כמו לפנות ולהדיח כלים ולהגיש לילדים ארוחה חמה. אני חלק מהצוות החינוכי של הגן, אני יושבת עם הילדים בקבוצות ועובדת איתם בתחומים שונים כמו יצירה, אומנות, דפי עבודה ומשחק. אבל בעיקר נותנת לילדים חום ואהבה".

מה העבודה בוראייטי נתנה לך?

חן בר ותהל סאסי - מרכז וראייטי"בוראייטי מתייחסים אלי כשווה בין שווים וזה מעניק תחושה של שייכות. למדתי לעבוד בצוות, פיתחתי גישה לילדים ודרכי התמודדות איתם ובעיקר למדתי על היכולות הרבות שלי ודווקא מהקושי הגדול שעברתי אני יכולה לתרום מניסיוני ולסייע לילדים.

החלום שלי הוא להמשיך ולעבוד בתחום גם בעתיד.

אני רוצה להודות למנהלת הגנים שבמרכז – נעה שחם המלווה אותי. אני משתפת אותה בקשיים שלי והיא תמיד מעניקה לי אוזן קשבת ורצון לסייע בכל תחום. תודה לה".